לפי תומס אלווה אדיסון, "גאונות היא תשעים ותשעה אחוזי זיעה ואחוז השראה אחד" המשמעות היא שאתה חייב להיות יותר קשה מאשר לרצות להיות מישהו. גם אם אתה לא גאון, אתה יכול להשתמש באותן אסטרטגיות כמו אריסטו ו איינשטיין לרתום את כוח המוח היצירתי שלך ולנהל טוב יותר את עתידך.
במאמר שקראתי לאחרונה באתר ישראל היום מבטא עופר בר יהודה במעשיו התנהלות מבריקה וחשיבה חיובית המובילה אותו לשלל הצלחות הן בחייו הפרטיים והן בחייו המקצועיים.
בר יהודה, מחבר הספר ציונות על רגל וחצי מגולל במעשיו שלל פעולות שתכליתן הגשמה עצמית והשגת יעדים.
שמונה האסטרטגיות הבאות מעודדות אותך לחשוב בצורה פרודוקטיבית, ולא פרודוקטיבית, כדי להגיע לפתרונות לבעיות. "האסטרטגיות הללו משותפות לסגנונות החשיבה של גאונים יצירתיים במדע, באמנות ובתעשייה לאורך ההיסטוריה."
1. הסתכלו על בעיות בדרכים רבות ושונות, ומצאו נקודות מבט חדשות שאף אחד אחר לא לקח (או אף אחד אחר לא פרסם!)
ליאונרדו דה וינצ'י האמין שכדי להשיג ידע על צורתה של בעיה, אתה מתחיל בלימוד כיצד לבנות אותה מחדש בדרכים רבות ושונות. הוא הרגיש שהדרך הראשונה שבה הוא הסתכל על בעיה מוטה מדי. לעתים קרובות, הבעיה עצמה משוחזרת והופכת לחדשה.
2. דמיינו!
כאשר איינשטיין חשב על בעיה, הוא תמיד מצא צורך לנסח את הנושא שלו בדרכים שונות ככל האפשר, כולל שימוש בתרשימים. הוא דימיין פתרונות, והאמין שמילים ומספרים ככאלה אינם ממלאים תפקיד משמעותי בתהליך החשיבה שלו.
3. לייצר! מאפיין מובהק של גאונות הוא פרודוקטיביות.
תומס אדיסון החזיק ב-1,093 פטנטים. הוא הבטיח פרודוקטיביות בכך שהעניק לעצמו ולעוזריו מכסות רעיונות. במחקר שנערך על 2,036 מדענים לאורך ההיסטוריה, דין קית' סימונטון מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס מצא שהמדענים המכובדים ביותר הפיקו לא רק יצירות נהדרות, אלא גם הרבה "רעות". הם לא חששו להיכשל, או להפיק בינוניות כדי להגיע למצוינות.
4. צור שילובים חדשים. שלבו, ושלבו מחדש, רעיונות, דימויים ומחשבות לשילובים שונים, לא משנה כמה לא מתאימים או יוצאי דופן.
חוקי התורשה שעליהם מתבסס מדע הגנטיקה המודרני הגיעו מהנזיר האוסטרי גרגו מנדל, ששילב מתמטיקה וביולוגיה כדי ליצור מדע חדש.
5. ליצור קשרים; ליצור קשרים בין נושאים שונים.
דה וינצ'י כפה מערכת יחסים בין צליל פעמון לאבן שפגעה במים. זה אפשר לו ליצור את החיבור שקול עובר בגלים. סמואל מורס המציא תחנות ממסר לאותות טלגרפיים בעת תצפית על תחנות ממסר לסוסים.
6. חשבו בהפכים.
הפיזיקאי נילס בוהר האמין שאם אתה מחזיק הפכים ביחד, אתה משעה את המחשבה שלך, והמוח שלך עובר לרמה חדשה. יכולתו לדמיין את האור כחלקיק וגם כגל הובילה לתפיסתו את עקרון ההשלמה. השעיית מחשבה (היגיון) עשויה לאפשר למוח שלך ליצור צורה חדשה.
7. חשבו בצורה מטפורית.
אריסטו ראה במטאפורה סימן לגאונות, והאמין שהאדם שיש לו את היכולת לתפוס דמיון בין שני אזורי קיום נפרדים ולקשר ביניהם הוא אדם בעל כישורים מיוחדים.
8. הכינו את עצמכם למקרה.
בכל פעם שאנחנו מנסים לעשות משהו ונכשלים, אנחנו בסופו של דבר עושים משהו אחר. זה העיקרון הראשון של תאונה יצירתית. כישלון יכול להיות פרודוקטיבי רק אם לא נתמקד בו כתוצאה לא פרודוקטיבית. במקום זאת: נתחו את התהליך, מרכיביו וכיצד ניתן לשנות אותם, כדי להגיע לתוצאות אחרות. אל תשאל את השאלה "למה נכשלתי?", אלא "מה עשיתי?"
תכונות של גאון אמיתי
1. סקרנות
ילדים סקרנים באופן טבעי לגבי העולם הסובב אותם מהשבועות הראשונים לחייהם. ההתנהגות המתפתלת של התינוק היא למעשה ביטוי לתחושתיות שלו העוסקת בחקירה בקנה מידה מלא של העולם: זוהי סקרנות אקטיבית בגובה הגובה הגבוה ביותר שלה.
2.שובבות
בשום מקום אנחנו לא יכולים לראות את הגאונות של התלמידים מופגנת בצורה ברורה יותר מאשר כשהם משחקים. כשילדים משחקים הם ממציאים את העולם מחדש. ילדים שבונים מבצרים ומעמידים פנים שהם מלכים ומלכות מפנימים מבנים חברתיים, משקפים תנועות היסטוריות ומשחקים נושאים מיתולוגיים. המשחק מאפשר לילדים לעבוד דרך קונפליקטים רגשיים, לפתח ולבדוק השערות על העולם, לחקור תפקידים חברתיים מורכבים, להתכונן להשתתפות מלאה במשפחה ובקהילה, ולפתח דרכים מתאימות יותר להתייחסות לבני גילם.
3.דמיון
הדמיון נקשר למשהו שלילי בחלום בהקיץ במקום להיראות כמקור פוטנציאלי לכוח קוגניטיבי שהתלמיד עשוי להשתמש בו כדי לכתוב סיפורים (למשל, "התפקיד שלי בכתיבת הסכם ורסאי"), להעלות מחזות, ליצור יצירות אמנות, ליזום דיאלוגים עמוקים על נושאי חיים משמעותיים, או לעסוק בפעילויות אחרות הקשורות לתוצאות בית ספר חשובות.
4.יצירתיות
המילה יצירתיות קשורה קשר הדוק למילה גאון, שכן לשתי המילים יש את השורש שפירושו "ללדת". בעיקרו של דבר, יצירתיות מציינת את היכולת להוליד דרכים חדשות להסתכל על דברים, את היכולת ליצור קשרים חדשים בין דברים שונים, ואת הכישרון לראות דברים שעלולים להחמיץ בדרך האופיינית להסתכל על החיים.
5.פלא
הפליאה היא התדהמה הטבעית שיש לילדים ובני נוער על העולם הסובב אותם. רובנו, בשלב זה או אחר בצעירותנו, שכבנו על הגב והסתכלו לשמיים בליל כוכבים ותוהים עד לאן היקום המשיך. חוויה מסוג זה חושפת את המשמעות הכפולה של הפליאה: כפועל ("מעניין עד כמה זה ממשיך") וכחוויה רגשית ("וואו! זה רק ממשיך ונמשך…!").
6.חוכמה
מתוך פליאה עשויה לבוא חוכמה. לתלמיד המסוגל לחוות את פלא העולם באופן ישיר, ללא עיוורים של דעות קדומות וקלישאה‚ יש גישה לחוכמה מוקדמת מסוימת השונה מזו של זקנים שרכשו את חוכמתם מניסיון של שנים; אבל הידע החזק והאילם הזה בכל זאת יכול להיות מאחוריו כוח של אמת עמוקה יותר.
7. כושר המצאה
למרות שהן קשורות קשר הדוק למושג היצירתיות, כושר המצאה הוא תלמיד שמסוגל לחוות את הכלל כאן כממד נפרד של גאונות מכיוון שהיא מרמזת על איכות "מעשית" מסוימת שעלולה להיות מוזנחת כשאנשים חושבים על יצירתיות. ילדים ובני נוער הם יצירתיים באופן טבעי, ומגיעים עם שימושים מוזרים ומצחיקים לעתים קרובות לדברים נפוצים.
8. חיוניות
מילים אחרות שאולי הייתי בוחר להביע את הממד הזה כוללות חיים, ספונטניות או חיוניות. אבל נראה שהחיוניות מבטאת בצורה הטובה ביותר את הדימוי של ילדים או מתבגרים ערים לחושיהם, מגיבים באופן מוחלט ומיד לסביבה, ומעורבים באופן פעיל בכל רגע ורגע.
9.רגישות
תכונה זו של גאונות מתייחסת לפתיחות המדהימה שיש לילדים כלפי העולם. מימי החיים הראשונים, המראות, הקולות, המרקמים, הריחות והטעמים של העולם מציפים את תחושתו של התינוק, והתינוק מגיב לכל גירוי בצורה רעננה וייחודית.
10.גמישות
תכונה זו של גאונות מתייחסת לפלסטיות של מוחו של הילד (ובמידה פחותה של המתבגר); היכולת של הילד והמתבגר ליצור אסוציאציות זורמות, לעבור מפנטזיה למציאות, ממטאפורה למעשה, מהעולם הפנימי אל החיצוני וחוזר חלילה. כמו כל כך הרבה מתכונות הגאונות שתוארו קודם לכן, תכונה זו נחשבת לעתים קרובות כאחריות.
11.הומור
ההומור מוציא אותנו מהרצינות האיומה של החיים הלא גאוניים, שובר את המתח שעבודת הפרך מתקינה בנו לעתים קרובות מדי, ונותן לנו משהו חדש: זווית מצחיקה, פרספקטיבה חדשה, ראייה רחבה יותר של החיים.
12. שמחה
אם לגאונות יש מרכיב מרכזי כלשהו, זו כנראה חווית השמחה. בקשו מכמה מהמוחות הגדולים של זמננו להסביר מה מניע אותם בעבודתם ובדרך כלל לא תשמעו אותם מדברים על המחאות שכר או אפילו על פרס נובל (אם כי אין ספק שיש להם את הפיתוי שלהם). לעתים קרובות יותר הם עשויים לדבר בצורה מיסטית על חוויה שנשמעת כמו שמחה. ילדים צעירים אולי לא כל כך רהוטים, אבל אם הם יכלו לדבר על מה שמניע אותם בחוויות המשחק הכי נלהבות שלהם, הם כנראה היו מדברים על 'או' (הם מדברים על זה בכל מקרה דרך העיניים הנוצצות שלהם, הגוף המקפץ שלהם וצווחות העונג שלהם ). כפי שכתב פעם פיאז'ה: "כשרואים תינוק מתבונן בשמחה בתנועות רגליו, יש הרושם של השמחה שחש אל בכיוון מרחוק את תנועת הכוכבים."
שמחה היא משהו מסתורי שמתבשל עמוק בתוכנו כאשר נוצר חיבור חדש, התקבלה תובנה חדשה, הישג חדש שהושג או מיומנות ששולטים בו. ניתן להבחין בשמחה כזו בחיוך המבריק של תלמיד תיכון אשר עד להמצאה שהוא עמל עליה בשבועות האחרונים סוף סוף עובדת לראשונה. שמחה היא בכיתה ז' שמסתובבת על הבמה במחזמר בית הספר. השמחה מראה את עצמה בתלמיד כיתה א' שקופץ מעלה ומטה לאחר שקרא את הסיפור הראשון שלו. הנוירוכימיה של השמחה בצוות עדיין לא ברורה – ייתכן שיש לזה קשר לחיבורים עצביים המעוררים שחרור של נוירופפטידים למערכת העצבים. אבל איך שזה קורה, אי אפשר לזלזל בחשיבותו. בלי שמחה, למידה היא סודה פופ ללא כוסית – שטוחה וחסרת טעם.